תגידי הגעתי למקום הנכון? הוא שאל
אני לא יודעת היא אמרה. לאן רצית להגיע?
לא רציתי להגיע, אבל אמרו לי שצריך.
שחרר חבר, היא חייכה, מכאן אין דרך חזרה, אז עדיף לך להישאר.
תגידי את מאמנת? כי יש לך התחלה של משפטים מעצבנים.
טוב זה רק בהתחלה. אחר כך זה עובר לי. היא אמרה.
זה מזכיר לי טרגדיה, הוא המשיך לדבר בזמן שהמחשבה שעוברת לו בראש היא שדולפינים שוחים בתעלות ונציה זה עוד חלום רחוק שהתחיל בטוב והפך לסיוט.
אם את מאמנת זה אומר שהכל כבר פתור אצלך?
מה פתאום, זה אומר שכלום לא פתור אצלי, אני בתהליך.
את נראית לי כזאת שאפשר לפתח איתה שיחות של עומק. אני אוהב את זה.
את רוצה ללכת לסרט?
רוצה אבל אי אפשר. אסור להתקהל, אסור להשתעל, גם אסור להתבלבל כי תכף ישתנו ההנחיות.
טוב. את רוצה לספר לי איך זה נגמר, כי אין לי סבלנות כבר.
"זה בתהליך" היא אמרה
