היא אמרה לי:
לפעמים אני מרגישה שאני נסחפת בים כמו שנייה לפני מערבולת. אני יודעת שהדבר שאני צריכה לעשות זה פשוט לא להתנגד, כדי לצאת בשלום, אבל בכל זאת אני עושה תנועות עם הידיים כדי לנסות ולברוח משם.
אני מבינה אותך, אמרתי. זה יכול להיות מפחיד…
זה כמו להרגיש שאין לך אוויר ואת תכף נסחפת למקום שאין לך שליטה על התחושות שתכף יעלו בך.
הרגשה כאילו שאין לך שליטה על ההחלטות שתקבלי אחרי שזה יקרה….
הסתכלה עלי בהסכמה.
אבל זה מעניין את יודעת… המשכתי.
נראה לי שהמושג "עניים פקוחות לרווחה" מתכוון להיות מסוגלים להסתכל על המציאות דרך העניים של הראש בזמן שהלב נותן לזרם לעורר בנו תחושות חזקות של התנגדות.
כן… היא אמרה. זה מסקרן אותי ומפחיד אותי כמעט באותה המידה.
את יודעת אמרתי. יש מצב שאת כבר יכולה להיכנס לשם. כאילו יש לך כל מה שאת צריכה בשביל לא להפריד בין השמחות והטרגדיות אלא להשאיר אותן תחת קורת גג אחת. יש לך כבר את מה שצריך בשביל להצליח לראות תמונה רחבה עם ניואנסים. בלי טוב או רע. רק ניואנסים.
כן היא אמרה וקפצה ראש. למים.
