היא אמרה לי: לפעמים אני מרגישה שאני נסחפת בים כמו שנייה לפני מערבולת. אני יודעת שהדבר שאני צריכה לעשות זה פשוט לא להתנגד, כדי לצאת

היא התיישבה על הספה ואמרה:ההבנה שאנחנו הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו מרשים לעצמנו להיות, מכה בי לפעמים בתוך המקומות שהלב לא מצליח לדבר עם הראש.

תגידי הגעתי למקום הנכון? הוא שאל אני לא יודעת היא אמרה. לאן רצית להגיע? לא רציתי להגיע, אבל אמרו לי שצריך. שחרר חבר, היא חייכה,

הבושה פתחה את הארון, זורקת בחוסר סבלנות עוד ועוד שמלות על מיטה. מחפשת את השמלה המדויקת שתוכל ללבוש כדי לדפוק כניסה. אדום זה זנותי מידי,

היא לקחת את הקפה והלכה להתיישב בשולחן הכי רחוק מהבר, אבל הכי קרוב לחלון. בחוץ ירד גשום וצליל הטיפות על הגג איפשר לה לנשום רגע

למרות שזה נשמע קצת פרדוקס נראה לי שדווקא עכשיו אפשר לרצות הכל.דווקא עכשיו שהכל זז ונראה לא הגיוני או לא מקובל או אולי לא מתאים