תפיסת מציאות היא דבר מאוד מתעתע ולפעמים כשאני פוגשת אנשים, לוקח לי רגע להבין שתפיסת המציאות שלנו שונה לחלוטין. אנחנו אמנם חיים באותו עולם, אבל תופסים אותו אחרת לחלוטין – מין משוואה כזאת שמחזיקים בראש והיא שמסדרת לכל אחד מאיתנו את ההיגיון הפנימי שלו. לוקח לי רגע להבין שאני צריכה לפתוח את שנינו לשיחה של גישוש והנחת הנחות יסוד חדשות, שתביא לשולחן עוד אפשרות שאולי יכולות להיתפס כמציאות אפשרית גם עבורו.ה.
לוקח להם רגע להבין שהמציאות היא רק תמונה שהם מחזיקים בראש ואומרים לעצמם – "כי ככה זה", מין ידיעה שלא לוקח לה יותר משבריר השנייה כדי שהם ירגישו שזאת האמת האבסולוטית בנוגע להסתכלות שלהם על העולם והמוסכמות בו.
בימים האחרונים אני רואה שוב כמה סדרות של מדע בדיוני כדי להכין חומרים להרצאה חדשה, ואני מזהה שבסדרות האלו אני מוצאת את עצמי מחייכת חיוך גדול של עונג, כאשר המציאות שהם חיים בה (בסרט) קוסמת לי, כי עבורם תפיסות העולם שלהם יוצרות את הפעולות והמציאות שלהם. עבורם היא אמיתית לגמרי וללא שאלות. ואני כצופה מסכימה להשתעשע ולרגע לאמץ את האמונות האלו לעצמי.
יש משהו שמאוד מסרן אותי באופן אישי להסכים לשמוט את מה שאני מכירה ולהתחיל לבחון הנחות יסוד חדשות. לא רק מסקרן, זה אפילו הכרחי – בטח בימים אלו, כשהכל משתנה.
דווקא בימים אלו, יותר מתמיד, אני מוצאת שכל כך הרבה אמונות שהחזקנו על החיים פשוט כבר לא נכונות.
אמונות כמו "צריך לעבוד קשה בשביל שייכנס כסף" בזמן שלרבים פתאום המציאות מראה שלגמרי הפוך, הם ממש לא עובדים קשה והכסף פשוט זורם בדיוק כמו שצריך. אני באופן אישי חווה את זה בתקופה הזאת, באמת הכל בסדר גמור למרות שירדתי בווליומים משמעותית.
אמונות כמו "אנחנו כהורים צריכים להגיד לילדים ששלנו מה הם צריכים לעשות" כבר ממש לא נכונות כי כשמסכימים לפתוח את זה ולאפשר לילדים שלנו לחקור בעצמם נולדות שיחות מרתקות והרבה יותר אפשרויות שאנחנו חשבתנו שאנחנו יודעים טוב יותר. אני באופן אישי חווה את זה עכשיו שהבן שלי מנסה להחליט על מסלול לימודים שיעשיר ויקדם אותו.
אמונות כמו "יש לי רק דרך אחת לבוא לידי ביטוי" כבר ממש לא נכונה לרבים שמצאו את עצמם מביאים ערך עצום לסביבתם גם כשהם עושים את זה בדרכים רבות חדשות. וגם אצלי בתקופה האחרונה נולדו פורמטים חדשים שלא היו בעבר ומאוד משמחים וממלאים אותי.
וזה עוד לפני שאני מדברת על אמונות שאני לומדת מתוך הסרטים של מדע בדיוני שמדברות על מעבר בין מימדים, על היכולת שלנו להיות בקשר ולא במילים, על היכולת שלנו ליצור יש מאין כאילו היה קסם ועוד הרבה דברים שמרגשים לצלול לתוכם ולחקור עוד… אבל כל אלו זאת שיחה מרתקת ואחרת לחלוטין, שמתאפשרות רק שאנחנו מסכימים לאמץ אמונות חדשות כמציאות אפשרית.
הנושא הזה מאוד מעסיק אותי. אפשר לקרוא לזה "הגמשה מחשבתית", אבל תכלס זה היכולת שלנו לשים יותר סימני שאלה במקום סימני קריאה ולרגע להסכים לשחק ולבדוק אופציות חדשות שהמציאות מהדהדת לנו בחזרה כמציאות אמיתית בעולם פיזי.
מסקרן אותי, כמה אתכם מעסיקה היכולת לאמץ מציאות חדשה? זה בא לכם בקלות? או שיש לכם מלחמות פנימיות סביב ה"לשחרר"?
או במילים אחרות: כשאתם פוגשים כזאת זה מעלה בכם חיוך או מכווץ אתכם?
וגם תהיו נדיבים, איזה אמונות חדשות נולדו לכם לאחרונה?
