מתי בפעם האחרונה הרשת לעצמך לבדוק עם הפרטנר שלך מה הוא צריך ממך? והוא… הוא שאל אותך מה את צריכה ממנו?
בדיוק עכשיו אני צופה בסדרה ברידג'רטון, ובהשראתה אפשר לחשוב בקלות שמה שמעסיק אותי עכשיו זה השיחה הזאת על רקע חדר המיטות כשהסדינים פרועים על הריצפה… אבל לא, אני לא מדברת על הסיטואציה הזאת כשהדופק גבוה והנשימות קצרות והוא שואל אותה מה את רוצה שאעשה עכשיו? ממש לא! לא הפעם בכל אופן. (דרך אגב זה פרק 5 או 6 סתם שתדעו… סצנות שוות…)
אני מתכוונת לפרטנר או הפרטנרית שלך בעסק, בחיים, אולי הילד שלך, התלמיד, הלקוח, הקולגה. יש לך מושג מה הוא או היא צריכים ממך?
אני מוצאת שלפעמים הכי קשה לנו לנהל שיחות של אמת. רוב השיחות שאנחנו מקיימים, נשארות על פני השטח בחלק גדול מהזמן, אלא אם עכשיו אנחנו באפיזודה של התאהבות, או התחלה חדשה (ולא רק רומנטית).
אבל כשאני חושבת על זה בכנות ומהיכרות עמוקה עם אנשים שבאים לדבר איתי על מערכות יחסים או שיתופי פעולה, יש כאלו שזה לא קורה אצלם אף פעם… הם אף פעם לא מגיעים לשיחות החשובות באמת שבונות את היציבות של המערכת יחסים, כמו למשל:
למה בכלל אנחנו ביחד? מה את צריכה? מה אני רוצה? מה מכאיב לך? מה אולי מפחיד אותך?
אני תמיד אומרת שאנחנו עושים התפתחות ותמיד זזים על ציר דמיוני שמחובר בין שני ערכים, ובכל פעם בודקים עוד כמה צעדים איך זה מרגיש על הרצף הזה (שבין הערכים האלו).
אני אוהבת את ההתעסקות במערכות יחסים, שם אני מחפשת דווקא עצמיות מיטבית, זה הציר שלי. הולכת על החבל הזה הלוך ושוב מלמעלה ומלמטה ומקווה לא ליפול ולהתרסק על הריצפה. אצלי למשל זה נשמע כמו: אני רוצה ביחד וכשביחד אני רוצה לבד – וכל הגוונים של אפור על הרצף הזה נבדקים אחד אחד וביסודיות. וכן לפעמים זה כואב. גם משמח ומפתח ועוד מלא מילים יפות באמת.
אבל זה החיים! החקירה והבחירה כמה גלוי וכמה נסתר מאיתנו. וכמה מתוך זה אנחנו מתקשרים או לא עם האנשים הכי קרובים לנו.
אז עכשיו , כמה אומץ יש לך לשאול שאלות חשובות באמת ולהמתין לתשובה?
מה תעשו עם התשובות, אני לא יודעת, אני רק מניחה שזה יקדם לכם את מערכת היחסים שלכם. עם עצמכם בוודאות.
